אודות הפרויקט

"הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו

עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו - נאום ה'"

ירמיהו לא, יט.

עידו שמיח גדל והתחנך באור יהודה עד גיל 12, לאחר מכן, עבר עם משפחתו לגני תקווה, שם
התחנך בחטיבת הביניים "ראשונים" וסיים לימודיו בתיכון מיתר. כנער מיזג באישיותו ניגודים
משלימים. מצד אחד, היה תלמיד מצטיין במקצועות הריאליים, ומצד שני, טיפוס הרפתקן ומלא
שמחת חיים, שנמשך אל הטבע ואל המרחבים. במקביל ללימודיו היה פעיל בתנועת הנוער
"הצופים" בגני תקווה - תחילה כחניך ובהמשך כמדריך מוערך.

אהבתו הגדולה של עידו היתה מוסיקה והנגינה על גיטרה בפרט. בנוסף, הוסמך כצוללן בעל
שני כוכבים. הוא היה סקרן מטבעו, חוקר ואוהב אתגרים, שאותם צלח עם חיוך שובב. הוא ניחן
בתשוקה לדחוף את עצמו אל מעבר לגבולות, מעבר למוכר ולנוח. היה לו כישרון להתחבר לאנשים
ומי שפגש בו, ולו רק לרגע קצר, חש מיד את החום שהקרין, את חוכמתו השקטה ואת ליבו הטוב.
ביום 7.12.2022 התגייס לצה"ל ושירת בפלגת עורב בסיירת הנח"ל. עד מהרה בלטו גם במסגרת
זו תכונותיו האיכותיות, והוא שוב בחר בדרך לא שגרתית כאשר סיים שני קורסים בזה אחר זה -
תחילה קורס חובשים, שאותו סיים בהצלחה, ואחריו קורס מ"כים, מפקדי כיתות.

יומיים לפני ה- 7.10.2023 סיים עידו קורס מ”כים סיירות ועם פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” היה
חלק מהכוחות הראשונים שהגיעו לקיבוץ סופה, שם נלחם יחד עם חבריו ליחידה והציל את חייהן
של משפחות רבות. בהמשך נלחם במשך חודשים ארוכים בקרבות ברצועת עזה. הוא נכח בכמה
גזרות ברצועה - מדרומה ועד לצפונה - ובמהלך הקרבות שבהם נטל חלק היה שותף להצלחות
רבות ולפגיעה משמעותית באויב. בין השאר השתתף בכיבוש ציר פילדלפי ולחם בצפון הרצועה
בחאן יונס, בבית חנון, ברפיח, בשג'אעיה ובשכונת רימל.

במהלך שלושת החודשים האחרונים של שנת 2024 שימש עידו כסמל צוות רחפנים - תחום
חדשני בצה"ל שהפך משמעותי יותר ככל שהתקדמה הלחימה. עידו היה שותף מלא לעיצוב תורות
הלחימה בתחום הרחפנים והטביע עליו את חותמו.

ב-7.1.2025 השתתף עידו בפעילות מבצעית של סיירת הנח"ל בבית חאנון שבצפון רצועת עזה,

במהלכה נפל בקרב. עידו הותיר אחריו הורים - אורי ועפרה, אח תאום - עומר, אחות - עדי ואח - איתי.

לאורו של עידו, הוקמה ברמת גן מכינה קדם צבאית בשם מכינת "פאזל ישראלי למנהיגות

לאורו של עידו שמיח", הפועלת תחת ארגון בינ"ה, אשר שמה דגש על זהות יהודית – ישראלית.

המכינה משלבת לימודי ציונות, יהדות ותרומה לקהילה, ומכשירה צעירים לערכי מנהיגות, אהבת

הארץ ומעורבות חברתית ברוח ה"אני מאמין" של עידו. פרויקט הדגל שלה הוא "אורות הדור" -

מיזם הנצחה ומורשת לזכרם של הגיבורים שנפלו במלחמת "חרבות ברזל".

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", בין ההפוגות בלחימה בעזה, עידו החל לכתוב יומן מלחמה. היומן

מתאר את המלחמה מנקודת מבטו של חייל, מפקד צעיר. היומן מהווה דרך בלתי אמצעית לתיאור

תפיסתו של עידו כלוחם - מחשבותיו, הגיגיו, תחושותיו, עם הרבה נגיעות מקצועיות, ערכיות

וציוניות. זה לא רק יומן אישי, אלא גם עדות של דור שלם דרך העיניים של עידו.

בספר זה נבחרו פסקאות מתוך היומן, ולצידן - קטעים מתחומי החיים, המתכתבים עם תכנים אלו.

היומן הגולמי כולו מופיע בשלושה חלקים ומחולק בין הפרקים.

"אל תחפש השראה - היה השראה”.

זהו משפט שליווה את עידו לאורך כל הדרך.

ואכן, כשאנו קוראים ביומן אנו מגלים את האור של עידו, את עוצמת ההשראה שבו. המשפט

המצוטט משמעו שאדם אינו צריך להמתין שהעולם יניע אותו או לחכות לרגע של קסם, למוטיבציה,

להוכחה או לאדם אחר שיפעיל אותו — להפך: אדם צריך להפוך בעצמו למי שמייצר את האור, את

הדוגמה האישית, את הנוכחות שמעניקה השראה לאחרים. במקום לחפש תשובות בחוץ - חפש

אותן בתוכך. במקום להשתאות מאנשים שמעוררים השראה - הפוך לאחד מהם. במקום שאל “מי

ילמד אותי? מי יעורר אותי?”- שאל “איך אני יכול להיות הכוח הזה עבור אחרים?” הבחירה להיות

השראה היא בחירה לפעול, ליצור, לתת, להאיר ולשאת ערכים - גם כשקשה, גם כשהעולם לא

מספק תנאים. זוהי תפיסה של מנהיגות, של משמעות, של ערכים.